מה בסך הכל ביקשתי, שמישהו יתעניין בי, יקשיב לי, ישמע מה מפריע לי.

הוא יושב בברכה ומתלונן ללא הפסקה, משעמם לי, בא לי ללכת הביתה, מציק להוריו ולמה? הכל בגלל שלא נוח לו ללבוש בגד ים ולהיכנס לברכה יחד עם כולם. כולם מנסים לשכנע אותו ללבוש את הבגד ים, שוטחים בפניו שלל של פתרונות והילד בשלו, הוא לא רוצה ללבוש את הבגד ים, משהו שם לא נוח לו, מציק לו. לאחר מספר דקות של ויכוח, הצדדים מתייאשים וכל אחד הולך לדרכו, ההורים לברכה והילד לכעסו.

כעבור כמה דקות אני מחליטה לשאול אותו, חמוד מה מפריע לך בבגד ים? והוא מסביר לי ברצון מה מפריע לו שם. אני עונה לו הבנתי וחוזרת לענייני. לא עוברות 2 דקות והילד לובש את הבגד ים ומצטרף אל כל המשפחה בברכה.

אז מה המוסר השכל של הסיפור הזה? שלפעמים צריך רק לשאול, להקשיב להתעניין מכל הלב והדברים פשוט מסתדרים מעצמם. מה שעומד מאחורי התעניינות אמיתית וכנה זה שברגע שאנחנו מתעניינים בצד השני הוא מרגיש משמעותי, הוא מרגיש שהוא חשוב לנו וזה מה שעוזר לו לנוע. משמעות ותחושת שייכות הם חלק מהמניעים שמניעים לפעולה כל אדם, וברגע שהילד המתוק הזה הרגיש משמעותי וחשוב הוא פעל והחליט לעשות מעשה.

שיהיה לכולנו סוף שבוע נפלא.
באהבה.
ממני. 😘😘😘