פעם, בחיים אחרים, אם היו שואלים אותי איך הייתי מגדירה את עצמי במילה אחת? היית עונה מרצה!

כמה רגשות עולים בי כשאני חושבת על המילה הזו מרצה.... 

מילה שפעם הגדירה אותי, היום אני יכולה לומר לה תודה וזאת משום שהיא העלתה אותי על דרך המלך, למסלול חיים שבו הייתי חייבת ללכת.....

עד אמצע שנות העשרים זאת הייתי אני, המרצה, זו שרק רוצה שיאהבו אותה ומוכנה לעשות בשביל זה הכל.

אתם יכולים לתאר לעצמכם איך זה מרגיש להיות מנותקים מהחיים, לחיות בתחושה של מוות פנימי, ללבוש מסכה 24 שעות ביממה ולהחליף אותה בהתאם לנסיבות? 

אתם יכולים לתאר לעצמכם איך זה מרגיש שהחיים חולפים לידכם, שאתה לא יודעים מי אתם, מרגישים כישלון, תסכול תמידי ותלישות ? ושהפחד שלא יאהבו אתכם לוקח פיקוד על כל מי שאתם? 

כן, זאת הייתי אני. 

בשלב מסוים התחלתי להבין שאני לא יכולה לחיות ככה יותר והתחלתי לעבוד עם עצמי. 

את כל הנחישות הזו, שהקדשתי לטובת ריצוי כל העולם, הסבתי לטיפול בעצמי. התחלתי במסע של 30 שנה שנמשך עד עצם היום זה. 

ככל שאספתי תובנות הבנתי את היעוד שלי בעולם ולמה נדרשתי לעבור כזה מסע חיים. הבנתי שעלי להעביר את הידע שצברתי במהלך ההתפתחות האישית שלי הלאה. זאת הייתה אחת התובנות פורצות הדרך שגרמו לי להבין שאני מסוגלת להוביל אנשים מעולם אפל לעולם הרבה יותר טוב. החיבור לעולם הילדים נוצר כאשר שאלתי את עצמי, אילו היו לי הכלים שיש לי היום איפה הייתי? ההבנה הזו גרמה לי לרצות לעזור דווקא לילדים והלכתי ללמוד אימון ילדים ונוער והתחלתי לאמן. 

הורים יקרים, ילדים הם העתיד! הילדים של היום גדלים להיות המבוגרים של מחר ולכן הם הכי הכי חשובים. היום אני יודעת, שמה שמעניק לי את המשמעות שכל כך חיפשתי, זאת הידיעה שאני חייבת להעביר הלאה את הידע שלמדתי, כי הידע הזה, שהגיע מעמקי נשמתי, משנה גורלות. 



שלכם ובשבילכם